אנרגיה סולארית – תרמית

המונח אנרגיה סולארית – תרמית, המכונה גם אנרגיה תרמו-סולארית, מתייחס לאופן שבו מופק חשמל באמצעות מערכות טכנולוגיות המנצלות את חום השמש. אמנם מדובר בתחום שהחל להתפתח בארץ עוד בראשית שנות החמישים, אבל בשל החשיבות הרבה שלו והפיתוחים הטכנולוגיים התכופים, הוא נמצא במגמת עלייה מתמדת. די לראות את האופן שבו אפשרו דודי השמש את הפחתת צריכת החשמל בעת חימום המים, כדי להבין את הפוטנציאל העצום שבשימור אנרגיה סולארית – תרמית לתעשייה. אבל לא מדובר במכשיר בודד המכוון אל השמש, אלא בתחנות כוח תרמו-סולאריות שלמות, המתבססות לרוב על רפלקטורים – מראות שמש המשקפות את הקרניים אל מקלט ייעודי.

שיטות יישום של אנרגיה סולארית – תרמית

כיום ישנן ארבע שיטות יישום עיקריות המופעלות לצורך ניצול אנרגיה סולארית – תרמית:

• מגדל אנרגיה סולארית – מגדל שעליו ממוקם מקלט מרכזי גדול. המגדול מוקף מראות "הליוסטאטס", שתפקידן לרכז את קרני השמש אל המקלט. באמצעות קרני השמש ומלח מותך מגיע נוזל החימום שבמקלט לטמפרטורות גבוהות במיוחד, המאפשרות לו להניע את הטורבינה ולהפיק אנרגיה.
• רפלקטור פרנל ליניארי (LFR) – סט רחב של רפלקטורים שטוחים ומעליהם מקלט מוגבה. הרפלקטורים מווסתים את השמש אל המקלט והופכים את המים שבו לקיטור.
• שוקת פרבולית – רלפקטורים מעוגלים המזכירים בצורתם שוקת שתייה, ומעבירים את קרני השמש לצנרת תרמית מרכזית, בה נמצא נוזל מוליך חום. למרות שלרוב הנוזל עובר משם למחלפי חום כדי להפיק קיטור, ישנן מערכות בהן נוצר קיטור ישירות בצינור התרמי, מה שהופך את פעילות המערכת לאפקטיבית הרבה יותר.
• צלחת פרבולית – רפלקטור מעוגל וגדול דמוי צלחת, שמול מרכזו עומד מקלט. הרפלקטור ממקד את הקרניים אל המקלט, כך שנוזל או גז המחוממים בתוכו משמים להנעות מנוע תרמי או טורבינה, במטרה להפיק חשמל.

צורות שימוש עיקריות של אנרגיה סולארית – תרמית

ניצול האנרגיה הסולארית – תרמית נעשה למגוון שימושים, כשהבולטים שבהם הוא הפקת חשמל והפקת חום. ניתן למנות בין שימושים אלו את דודי השמש, חימום בריכות והנעת בוכנות כבדות. למרות זאת, כיוון שמדובר בניצול מרבי של חום השמש, ניצול זה של אנרגיה רלוונטי בעיקר בתקופות החמות ובשעות היום. אמנם השימוש במלח מותך מאפשר לשמר את החום הזה למשך פרקי זמן ארוכים יותר, אבל לא לטווחים רחוקים דיים. כיוון שמדובר בתחום מתפתח, סביר להניח שבקרוב הוא יהפוך מרכזי יותר בחימום מים ובהפקת חשמל מקומי, בשל היכולת שלו לנצל את חום השמש ולשמור על הסביבה