טיפול בבוצה במכוני טיהור שפכים

הבוצה (Sludge) היא חלק בלתי נפרד מתהליך טיהור השפכים. למרות שבמבט ראשון נדמה שמדובר בחומר חסר תועלת (לכן על פי רוב נפטרים ממנו בהטמנה או בשריפה), ניתן להפוך אותו לחומר גלם איכותי ושימושי מאוד. ישנן כיום שיטות רבות ומתקדמות שמאפשרות להיפטר מהבוצה, או להפוך אותה לחומר גלם (כמו דשן, למשל). שיטות אלו מיושמות על ידי מחלקות טיפול בבוצה במכוני טיהור שפכים, והן מונעות בזבוז מיותר ופגיעה בסביבה שנוצרת בתהליך השריפה או ההטמנה. במאמר זה נסקור כמה דרכי טיפול מתקדמות, ואת המערכות החדשות שמאפשרות אותן.

טיפול בסיסי בבוצה על ידי שקי סינון

זו השיטה הנפוצה ביותר לטיפול בבוצה, והיא גם הפשוטה ביותר. הבוצה (בין אם תעשייתית או משימוש "ביתי"), מיובשת על ידי מעבר דרך "שקי פילטר" מיוחדים. תהליך הסינון הזה מופעל לרוב על ידי לחץ אוויר, לזירוז תהליכים, אך ניתן גם להסתמך על כוח המשיכה כדי להעביר את הבוצה דרך השקים. מתקנים כאלו מסוגלים לעבד כ- 20 מ"ק של בוצה ביום.

הפרדה מוקדמת של נוזלים ומוצקים

כמויות גדולות יותר של בוצה, כאלו שנוצרות לאחר טיהור שפכים תעשייתיים למשל, דורשות שימוש במערכת MONOBELT. בשיטה זו נעשית הפרדה מוקדמת בין הנוזלים והמוצקים. הבוצה המסוננת מגיעה לריכוז של עד 30% חומר יבש לפני שהיא עוברת סינון דומה לזה שמעבירה מערכת הסינון בשקים.

שימוש בממצקי בוצה

טיפול בבוצה במכוני טיהור שפכים מצריך שימוש במערכות מתקדמות יותר, כדי לטפל באופן יעיל בכמויות גדולות מאוד של בוצה על בסיס יום יומי. שיטה מתקדמת יותר לטיפול בבוצה במכוני טיהור שפכים, היא שימוש בממצקי בוצה. אלו מתווספים למערכות הסינון עליהן פירטנו קודם לכן. מערכות המיצוק והייצוב מותקנות לפני מתקני הסינון, ומביאות לריכוז גבוה ביותר של חומר מוצק לפני שמתחיל תהליך הסינון. חומרים ממצקי בוצה נמצאים בשימוש, ומאפשרים טיפול וסינון יעיל יותר של כמויות גדולות ביותר של בוצה. המתקן מסוגל לטפל בכמות של עד 60 מ"ק בוצה ביום.

בחירת מערכת טיפול בבוצה ושימוש בתוצר הסופי

בבחירת תהליכי הטיפול בבוצה, יש ראשית לעמוד על דרישות המפעל. אין צורך בשימוש בממצקים עבור מפעלים קטנים יחסית, שלא מייצרים כמות בוצה רבה, ויכולים להסתפק בסינון שקים בסיסי. כמו כן, יש לבחון את הפוטנציאל הכלכלי שבייצור ומכירת הדשן האורגני שנוצר, או שימוש עצמאי בו.