זיהום מי תהום

מי תהום הם מים המצויים בתת-הקרקע, פעמים בשכבות רדודות ופעמים בשכבות עמוקות. מי התהום מתמלאים מגשמים המחלחלים מפני השטח כלפי מטה ומתרוקנים דרך מעיינות. המים ממלאים את החללים והסדקים הקטנים שבסלעים, במרחב שנקרא תווך נקבובי. המים מרווים את הסלעים בדומה לספוג הרווי במים. מהירות זרימת מי התהום קטנה לאין-שיעור ממהירות זרימת המים בנהרות בשל החיכוך הרב עם השלד המוצק שבתוכו הם זורמים. שכבת הסלעים שבתוכה אגורים המים ויכולים לזרום בקלות באופן שאפשר להפיק אותם נקראת אקווה. שכבת הסלע שהמים אינם יכולים לזרום בה בקלות, ועל כן אי אפשר להפיק אותם ממנה, נקראת אקוויקלוד. בדרך כלל, שכבות סלע העשויות גיר, דולומיט, בזלת, חול או חלוקי אבנים הרוויות במים הן אקוות. לעומתם , שכבות סלע העשויות חוואר, קירטון, גבס, מלח וגרניט קרויות אקוויקלודים.

אקוויקלוד הוא שכבת סלע (או קרקע) אטימה למים. מי התהום הזורמים לאיטם בתת-הקרקע אינם יכולים לחלחל דרך שכבה זו, ונוטים להצטבר מעל לאקוויקלוד (בתוך שכבת האקוויפר הרווי). דוגמאות לסלעים (או קרקעות) היוצרים אקוויקלוד: חרסית, חוואר, גבס, גרניט ומלחים שונים. המשותף לחומרים המרכיבים את שכבת האקוויקלוד היא היותם בנויים מגרגירים זעירים, ביניהם ישנם מרווחים דקים מאוד, ולכן מים אינם יכולים לחלחל דרכם.

אקוויפר אקוויפר הוא שכבה תת-קרקעית נקבובית, מוליכת מים, המאפשרת יצירת מאגר מים תת-קרקעי טבעי (מי תהום). מקור המים של האקוויפר בא מחלחול של מי-גשם ועודפי השקיה. המאגרים העיקריים של מי תהום בארץ הינם אקוויפר ההר ואקוויפר החוף, התורמים ביחד למחצית ממקורות המים הזמינים לישראל. מקובל לחלק את אקוויפר ההר לאקוויפרים ירקון-תנינים, שמוצאי הניקוז שלהם זורמים לכיוון הים התיכון, ולאקוויפרים המזרחיים המתנקזים לבקעת הירדן.

היווצרות מים עיליים (מי גשמים ונחלים) מחלחלים לתוך הקרקע, עד שהם מגיעים אל שכבה אטימה, שאינה חדירה למים, עליה הם נקווים ונאגרים. מים אלו עשויים לנבוע ולהפוך למעין (המצאות של מעין מצביע על מאגר מי תהום מתחתיו. ולכן, זהו אחד מן האמצעים למציאת מאגרים של מי תהום).

חשיבות מי התהום מהווים כ-20% ממצבור כל המים המתוקים בעולם, שהם כ-0.61% מכל כמות המים בכדור הארץ, כולל האוקיינוסים, ומצבורי המים הקפואים, הכוללים קרחונים בהרים ובקטבים. מי התהום נשאבים על ידי האדם למטרות שתייה בעיקר, אך גם להשקיה. אל מי התהום ניתן להגיע על ידי קידוח בארות בעומקים שונים. מתקן קידוח מאפשר לצינור שאיבה להגיע אל המאגר ולמדוד את גובהו ונפחו של המאגר ובכך, לקבוע את כמות וקצב השאיבה. לאחר השאיבה, המים עוברים תהליך של בדיקה במעבדות המוכיחות כי המים לא מכילים מזהמים ורעלנים ומתאימים לצריכה. שאיבת יתר של מי תהום עלולה לדלדל את מצב האזור עד למצב של ייבוש או קריסת חלקות אדמה כלפי פנים. כמו כן שאיבה יתרה עלולה לגרום להמלחת מי תהום, סכנה האורבת למאגר מי תהום שנגרמת משאיבת יתר של מי המאגר, פעולה הגורמת להמלחת המים, עד כדי חוסר יכולת להשתמש בהם לשתייה או להשקיה.

המלחת מי תהום המלחת מי תהום (Saltwater intrusion) הוא תהליך שבו אקוויפר של מים מתוקים הופך מלוח יותר כתוצאה מחדירה של מים מלוחים או מליחים לתוכו. לרוב הדבר נגרם בגלל שאיבת יתר של מי תהום מבארות בקרבת החוף או בגלל הצרה של נהרות לתעלות או בנייה של תשתיות תעלות לשדה נפט. המלחה יכולה להתרחש גם בגלל תהליכים טבעיים כמו עליית מי הים בערבות הוריקן או תזוזות קרקע. הדבר עלול להפוך את האקוויפר לבלתי ראוי לשתייה או להשקיה.

זיהום קרקע ומי תהום

זיהום קרקעות ומי-תהום משמעותו נוכחות חומרים כימיים מלאכותיים או שינויים אחרים בסביבת הקרקע ובמי תהום. על פי רוב, זיהום מסוג זה הוא תוצאה של היבקעות מכלי אחסון תת-קרקעיים, שימוש בחומרי הדברה, חלחול של מים עיליים מזוהמים לשכבות תת-קרקעיות, חלחול פסולת מאתרי הטמנה או שחרור ישיר של שפכים תעשייתיים לקרקע ולמי התהום. החומרים הכימיים הנפוצים ביותר האחראים לזיהום קרקעות ומי-תהום הם פחמימני דלק, ממסים, קוטלי מזיקים, עופרת ומתכות כבדות נוספות.

מקורות הזיהום

גורמים טבעיים כמו הרי געש, פריחת אצות, סערות ורעידות אדמה יכולים לשנות בצורה דרמטית את איכות המים ואת מצב המערכות האקולוגיות המימיות, אך בדרך כלל משתמשים במונח "מים מזוהמים" רק כאשר ההפרעה היא ממקור אנושי, וכאשר הדבר הופך את המים לבלתי שמישים עבור בני האדם (כמו שימוש כמי שתיה) או שהם עוברים שינוי משמעותי ביכולת שלהם לשמש כבית גידול לקהילות הביוטיות של יצורים חיים.
ניתן לקבץ את סוגי הזיהום למזהמים שנובעים ממקור נקודתי ומזיהום היקפי. זיהום נקודתי נובע ממקור מסוים כמו מי שפכים מצינור ביוב של מכון טיהור שפכים, או עיר, מיכל דולף או שפכים של מפעל מסוים. זיהום היקפי לא נובע ממקור יחיד אלא מהצטברות זיהומים קטנים יחסית המפוזרים על פני שטח גדול. דוגמאות לזיהום זה כוללות שפכים המכילים שאריות של חומרי הדברה ודשן כימי משדות חקלאיים, או מתכות כבדות והידרו קרבונטים מאזורים עירוניים המשתמשים ברכבים.

מזהמים אורגניים מתעשייה: קיימים מספר מזהמים אורגניים שמקורם בתעשייה:

• VOC – תרכובות אורגניות נדיפות כמו ממיסים תעשייתיים, שמשתחררים לסביבה משימוש או אכסון לקוי.
• מזהמים אורגניים עמידים: חומרים הגורמים לנזק גם בכמות קטנה, מצטברים בגוף ומזיקים גם למי שאוכל חיה שנחשפה לזיהום זה.
• DNAPLs חומרים כמו ממיסים כלורידים שיכולים לשקוע בתחתית של מאגרי מים היות והם לא מתערבים היטב במים והם כבדים יותר.
• תוצרי דלק והידרו קרבונטים: (Petroleum Hydrocarbons) כולל דלקים (דלק, דיזל, דלק מטוסים, ואדי דלק) ולובריקנטים משדות לשאיבת נפט,בתי זיקוק, קווי הולכת נפט, תחנות דלק.
• תרכובות שונות מתעשיית הפלסטיקה.
• דטנרגנטים.
• שמנים תעשייתיים.
• תרכובות כימיות שונות שנמצאות במוצרי קוסמטיקה והיגיינה.

חומרי הדברה הינם חומרים נגד חרקים ונגד עשבים המשמשים בחקלאות תעשייתית. מגוון גדול של רעלים בעלי השפעות נרחבות כולל סרטן.

עודף נוטריינטים עודף נוטריינטים (חומרי מזון לאצות וצמחים) – ניטראט וזרחן יוצרים בעיות סביבתיות במערכות אקולוגיות מימיות. מזהמים אורגניים אלה מקורם בעיקר מחקלאות תעשייתית, יערנות וכריתת עצים, ומתעשיית המזון. הדבר כולל דשן כימי משדות כולל ניטראט ופוספט. וכן שאריות של עצים ועשבים בעקבות פעילות כריתת עצים. ההשפעה של עודף נוטריינטים היא אאטרופיקציה – המרצה של צמיחת אצות שבסופו של דבר מתות ומפורקות על ידי חיידקים מפרקים אירוביים, המדלדלים את המים מחמצן וכך גורמים לנזק לחיים במים. מלבד זאת, רמות גבוהות של ניטרט במים גורמים לתחלואה לאדם ולחי.

מלחים מומסים מלחים ממקורות ביתיים, תעשייתיים וחקלאים: אבקות כביסה, בריכות שחייה המשתמשות בכלור, השקיית יתר של קרקעות אלקיניות. כמו כן קיימת המלחת בארות כתוצאה משאיבת יתר של מי תהום באזורים ימיים, והורדת מפלסי מי התהום, דבר שמאפשר למי ים מלוחים (הפן הביני) להיכנס לבארות. תוצאה אחת של מלחים מומסים אלה היא המלחת בארות ומאגרי מי תהום מתוקים, בעיקר בעקבות שאיבת יתר. תוצאה נוספת היא המלחת קרקעות – הצטברות מלח בקרקע והורדת הפוריות שלה בחקלאות או ביכולת נשיאה של מערכות אקולוגיות.

מתכות כבדות מתכות כבדות כולל קדמיום, עופרת, כספית ועוד. מקורות הזיהום כוללים פעילות תעשייה וכרייה. בפעילות תעשייה אפשר לציין את תעשיית המצברים והבטריות (כספית וקדמיום), תעשיות צבעים (עופרת), ותעשיית ציפוי המתכות. בנוסף לפעילות התעשייתית מי כרייה חומציים מכילים מתכות כבדות. המתכות הכבדות הן רעילות מאוד וגם ריכוז קטן שלהם יכול לגרום לנזק משמעותי. בנוסף לכך חלקן, כמו קדמיום למשל הם גם מסרטנות. הן אינן מתפרקות לתרכובות אחרות, ואינן נכללות לרוב במחזורים אקולוגיים כלשהם, ולכן הם יכולים להישאר במים או במשקעים במשך תקופות ארוכות. בנוסף המתכות מצטברות ברקמות של יצורים חיים. הצטברות זו יכולה לעבור מיצור ליצור דרך הנקה, וקיים תהליך של הגדלה ביולוגית שבו אחוז הרעלים עולה ככל שעולים בשרשרת המזון ומשום כך השפעתם מזיקה במיוחד לטורפי על ולבני אדם הניזונים מתזונה מהחי. מסיבות אלה נחשבות המתכות הכבדות לאחד מסוגי המזהמים הגרועים והמסוכנים ביותר.

זיהום רדיואקטיבי זיהום זה נגרם עקב ניסויים גרעיניים באטמוספירה, דליפות מכורי ביקוע גרעיניים, נשק גרעיני, פגזי טנקים המכילים אורניום, דליפה ממקומות אכסון של דלק גרעיני ישן (משך החיים של דלק כזה הוא מיליוני שנה), פסולת רפואית רדיואקטיבית, אפר פחם רדיואקטיבי, וחומרים רדיואקטיביים המשמשים בתעשייה.

מזהמים א-אורגניים נוספים בנוסף למתכות כבדות, קיימים מספר סוגי זיהום אנאורגניים נוספים:

• חומצות שונות שנכללות בתהליכים תעשייה שונים, וגורמים לחומציות יתר של המים. מקור חשוב לזיהום זה הוא גשם חומצי שנגרם כתוצאה מפליטת זיהום אוויר של גופרית דו חמצנית מתחנות כוח.
• שפיכה של חומרי גלם שמאופסנים בצורה לא בטוחה.
• זיהום כימי כתוצר לוואי של פעילות תעשייתית.
• סחף קרקע, סחופת או גרופת – חלקיקים קטנים שנשטפים במים מאתרי בניה, כרייה, כריתת יערות, וחקלאות כרות והבער.

זיהום המים בישראל

זיהום המים בישראל כולל את זיהום כלל משק המים בישראל (זיהום מי התהום והכינרת, זיהום הנחלים) וזיהום ימי (הים התיכון, ים אילת וים המלח). במשך שנים רבות היה קיים זיהום נרחב על ידי מפעלי תעשייה של גורמים מסחריים וממשלתיים, ולא הייתה קיימת אכיפה בגלל חוסר מודעות. כמו כן קיים זיהום עקב מזבלות, כבישים, תחנות דלק, ופעילות חקלאית לגידול צמחים ובעלי חיים.

בעיית הזיהום העיקרית היא זיהום כרוני של מאגרי מי התהום של ישראל – אקוויפר החוף ואקוויפר ההר שבהם רוב מי השתייה של מדינת ישראל. עיקר הזיהום מתרכז באקוויפר החוף שהוא מאגר המים הגדול ביותר במדינת ישראל, ונמצא מתחת לאזור מיושב ומזוהם. עקב הזיהום ועקב שאיבת יתר שהובילה להמלחה, איכות המים באקוויפר החוף בעייתית. אקוויפר ההר נמצא במצב טוב יותר. חלק מהזיהום של אקוויפר זה נגרם עקב ביוב לא מטוהר ופעילות תעשייתית ברשות הפלסטינית.

מקרים מפורסמים של זיהום שגרם לתחלואה ולמוות ברורים בישראל כוללים את זיהום נחל הירקון, וזיהום נחל הקישון. באסון המכביה נפלו אנשים שצעדו על גשר לתוך הירקון, בלעו מים וחלקם חלו ומתו. צוללים צבאיים משייטת 13 שצללו בנחל הקישון חלו בסרטן, ולמרות חילוקי דעות בין המומחים לקשר לזיהום במים, הכיר משרד הביטחון בתביעתם לפיצויים מן המדינה. לעומת זאת דייגים שדגו במי הקישון לא זכו להכרה בפגיעה במצבם.

מקרי זיהום קשים של זיהום קרקע וזיהום מי תהום קשורים למתחמי תע"ש שונים כמו תע"ש מגן בגבול ת"א גבעתיים (שמו של מפעל של התעשייה הצבאית לייצור נשק שפעל בין השנים 1948 ל-1997 בתל אביב על גבול גבעתיים. לאחר פירוק המפעל נתגלה שהוא גרם לזיהום קרקע ולזיהום מים נרחבים שמהווים בעיה חמורה עד היום).ותע"ש רמת השרון. מקור זיהום נוסף הוא באזור הצפון לדוגמה ליד עכו, באזור מפרץ חיפה, וליד אזור המועצה התעשייתית תפן.

שיטות טיפול כימיות וביולוגיות במי תהום מזוהמים

שיקום קרקעות ומי תהום soil & groundwater  remediation פותח כדי לתת מענה לבעיה הגדלה והמתמשכת של זיהום תת-הקרקע ומי התהום על-ידי חומרים מסוכנים. שיקום קרקע ומי תהום הינו מדע רב-תחומי בו נדרש שילוב ידע בתחומי הגיאולוגיה, ההידרולוגיה, הכימיה, הביולוגיה וההנדסה. תהליך שיקום אופייני כולל את השלבים הבאים:

חקירת האתר – שלב זה נועד לאפיין את הגיאולוגיה, ההידרולוגיה, התנאים הגיאוכימיים באתר ואת הרכב הזיהום ומידת התפשטותו.
בדיקות מעבדה לבחינת תהליכי השיקום המתאימים לאתר ואפיונם.
ביצוע מיתקן חלוץ (פיילוט) בשטח האתר כדי לוודא את יעילות התהליך שנבחר ולאפיין את התנאים האופטימליים ליישום בהיקף מלא.
ביצוע שיקום בהיקף מלא.

ניתן לחלק את שיטות השיקום לכאלה המבוצעות מחוץ לאתר המזוהם ex situ  כלומר, הקרקע ו/או מי התהום המזוהמים נחפרים ו/או נשאבים ומטופלים מעל פני הקרקע באתר עצמו או מובלים לטיפול באתר חיצוני. וכאלו המבוצעות בתוך האזור המזוהם in situ , כלומר, הטיפול מבוצע בתווך המזוהם עצמו, מתחת לפני הקרקע. בעשור האחרון חלה התקדמות עצומה בשיטות הטיפול in-situ והן הפכו אפקטיביות ויעילות יותר, כך למשל ב-2007 חברת איזיטופ אקולוגיה בשיתוף אגף ים וחופים והמשרד לאיכות הסביבה טיפלו באמצעות טכנולוגיות In situ בערמות קרקע מזוהמות שזוהמו ע"י דליפת דלקים במפרץ חיפה בחוף קריית חיים. באתר איזיטופ (www.easytop.co.il) ניתן לקרוא לגבי הפרויקט.

חמצון כימי (ISCO ) In-Situ Chemical Oxidation: אחת משיטות השיקום השימושיות והיישומיות ביותר לטיפול in-situ של אתרים בהם קיימים זיהומים אורגניים בקרקע ובמי התהום.

ISCO – תיאור הטכנולוגיה

טכנולוגיית ISCO מתבססת על החדרה של מחמצנים כימיים ישירות אל מוקדי הזיהום בתת-הקרקע או במורד עדשת הזיהום במי התהום. החדרת המחמצנים מתבצעת דרך נקודות החדרה זמניות ו/או דרך בארות החדרה קבועות. כאשר נוצר מגע ישיר בין המחמצן לבין המזהמים האורגניים, מתרחשת תגובת חמצון כימית, הגורמת לתהליך מינרליזציה של המזהם עד להפיכתו לתוצר שאינו רעיל, כדוגמת פחמן דו-חמצני, מים, או במקרה של ממיסים מוכלרים (כדוגמת טריכלורואתאן – ( TCE – למלחי כלוריד אנאורגאניים .המזהמים הרגישים לחמצון הכימי כוללים את כלל פחמימני הדלק (TPH ) (כלומר דלקים), פחמימנים ארומטיים רב-טבעתיי PAHs)), כימיקלים מחומצנים )לדוגמה, MTBE (, ממיסים מוכלרים, פנולים וחומרי הדברה.

מחמצנים כימיים: קיים מגוון רחב של מחמצנים כימיים הניתנים לרכישה באופן מסחרי. מחמצנים אלה נבדקו הן בתנאי מעבדה והן בתנאי שדה, ותוצאות הניסיונות פורסמו במגוון מאמרים ודו"חות. ארבעת המחמצנים העיקריים המשמשים לשיקום קרקע ומי התהום הם: Permanganate, ,Persulfate, Peroxide ו- .Ozone. מחמצנים אלו נבדלים זה מזה בעצמת/יעילות החמצון שלהם; ככל שהמחמצן חזק יותר, כך הוא מסוגל לחמצן מגוון רחב יותר של כימיקלים ובקצב מהיר יותר. מאידך, משמעות התגובה המהירה היא גם זמן שהיה קצר יותר בתת-הקרקע ולפיכך צמצום אזור הטיפול. הבדלים נוספים בין המחמצנים כוללים את המינון הדרוש של המחמצן (מסה ונפח); המיקום, סוג נקודות ההחדרה הרצויות ומספרן; הלוגיסטיקה הנדרשת לערבוב המחמצנים והחדרתם לתת-הקרקע; שיקולי בריאות ובטיחות.

טיפול בקרקעות מזוהמות באמצעים ביולוגיים (Bioremediation):

חברת איזיטופ נוקטת בשיטות ביוכימיות שונות לטיפול בקרקעות מזוהמות. חלק מהשיטות הנפוצות הקיימות כיום הינן:

1. טיפול ביולוגי באמצעות חומרי : LDDOX

LDD-OX הינו תוסף המשלב חומר משחרר חמצן בשחרור איטי (slow-release), מיקרו ומקרו נוטריינטים ובופר לשמירה על PH. השילוב הייחודי של התערובת, שהורכבה ונבחנה במעבדות LDD/ביוסויל מסייעת לתהליך הפירוק האירובי הטבעי של מזהמים אורגנים בקרקעות, סדימנטים ומי תהום.

הוספת LDD-OX באתרים בהם קיים מזהם אורגני פריק ביולוגית כגון דלקים, מעודדת פעילות מיקרוביאלית לפירוק המזהמים. השחרור האיטי של החמצן ותוספי התזונה למיקרואורגניזמים מבטיחים פעילות מיקרוביאלית ממושכת להפחתה יעילה של המרכיבים המזהמים.

היתרון המשמעותי של ה-LDD-OX על תוספים דומים מספקים אחרים – הוא בשמירה על ערכי הגבה מתאימים בזמן שחרור החמצן והתאמה אופטימלית של הרכב המיקרו ומקרו נוטריינטים לפירוק ביולוגי עצמתי וממושך – כל זאת במחיר תחרותי.

2. פעילות טבעית של חיידקים במי תהום:

ניתן למצוא חיידקים בכל מקום אליו נפנה. הם נפוצים באוויר, באדמה במים ובבתי-גידול שונים של חיי היום-יום שלנו. ניתן למצוא חיידקים באופן קבוע בקרקע בתדירות של 108-109 תאים לגרם. גם בשכבה הביוגנית שעל שכבת הסלע בנהרות ואגמים יש חיידקים בכמות של עד ל-109 בסמ"ר. מי נהרות זכים, שאליהם לא זורמים שפכים, מכילים אלפים רבים של חיידקים באופן טבעי בליטר מים אחד. חיידקים אלו, הנמצאים באופן טבעי בסביבה, שומרים על פוריות הקרקע, וממחזרים מינרלים ונוטרינטים במים ובמשקעים. בהסתמך על עקרונות הנלמדים מסביבות אחרות, נוכל לצפות מחיידקים החיים במי התהום לבצע את הפעילויות הנ"ל:

• העברת פחמן אורגני לפחמן דו חמצני.
• חיסול (use up) של מאגרי חמצן כשיש די והותר פחמן לגדילה.
• העברת חנקן מצורות מחומצנות NO3 לצורות מחוזרות N2NH4.
• העברת ברזל מצורות מחומצנות Fe3 למחוזרות Fe2.
• העברת גופרית מצורות מחומצנות  S04לצורות מחוזרות H2S.
• ייצור מתאן CH4.
• פרוק חומרי הדברה, דלקים ומזהמים אורגניים אחרים.

חיידקים כמפרקי חומרים מזהמים:

ישנם חיידקים המסוגלים לפרק דלקים (petroleum) ותוצריהם השונים. פרוק זה יתבצע אך ורק בסביבה אירובית ולכן יתרחש רק בשכבה העליונה של מי התהום החשופה לחמצן. חיידקים אלו יקשרו לטיפות הדלק ויהפכו אותו, בסופו של דבר לפחמן דו חמצני. אם הדלק יגיע לסביבה שאינה אווירנית הוא יתפרק בקצב מאד איטי ויישאר במצבו במשך שנים רבות. מינים רבים של חיידקים, מהסוגים Mycobacterium, Corynebacterium, ו-חיידקים מקבוצת ה-pseudomonads מסוגלים לפרק דלקים. מספר קוטלי חרקים יכולים לשמש כמקורות פחמניים וכמוסרי אלקטרונים לסוגים שונים של חיידקי-קרקע (soil bacteria). ניתן לייעל פרוק מזהמים על ידי מגוון גורמים סביבתיים כמו pH, טמפרטורה, אוורור וכמות החומר האורגני בקרקע.

אחת מהטכנולוגיות המיושמות כיום לטיפול במזהמים מסוג זה הנה טכנולוגית Bioventing המבוססת על הרעיון שהקרקע מכילה כמות ומגוון עצום של חיידקים, היכולים לגדול על מגוון רחב של דלקים אורגניים (petroleum hydrocarbons) כשגלישת נפט תת קרקעית מתרחשת. תוך שימוש החמצן כמקבל אלקטרונים מועדף, החיידקים צורכים את הדלק כמקור מזון ומתמירים אותו לאנרגיה וכחומר גלם לגדילת התא. רוב האתרים המזוהמים נהפכים לאל אווירניים מפני שקצב ניצול החמצן הנו מהיר מקצב דיפוזית החמצן לתוך הקרקע. כשאספקת החמצן מסתיימת, החיידקים מפרקים את הדלקים האורגניים בקצב הרבה יותר איטי. בכדי להאיץ את קצב הפרוק, אוויר נשאב לתוך השטח והחיידקים שבים לבצע פרוק אווירני.

השפעות של חיידקים החיים במי תהום על בריאות הציבור:

המדד העיקרי לבדיקת איכות מים לשתייה, חקלאות ותעשייה הינו מדד חיידקי הצואה (fecal indicator bacteria). מדד זה מתייחס לחיידקים הגדלים באופן טבעי במערכת העיכול של בני אדם ואורגניזמים אחרים בעלי דם-חם. חיידקים אלו אינם גורמים, על פי רוב, נזק כלשהו. חיידקים אלו משתחררים לסביבה עם הצואה וההנחה הבסיסית היא שהם אינם שורדים בתנאי סביבה טבעיים מכיוון שהם מותאמים לחיים במערכת העיכול. הנחה זו קיימת גם לגבי אי-יכולת השרידות של חיידקי צואה במי תהום, שם גורמים כגון טמפרטורה, תחרות עם חיידקים אחרים הנמצאים באופן טבעי במאגר מי התהום, טריפה על ידי פרוטוזואה ואורגניזמים קטנים אחרים יביאו לחיסולם. ההנחה היא כי לחיידקי מעיים פתוגניים מקור ושרידות הדומים לאלו של חיידקים צואתיים, כך שמדד החיידקים הצואתי משקף גם את ריכוז החיידקים פתוגניים.

סיכום

בישראל נמצאו זיהומים בקרקעות ובמי תהום במגוון ניכר של מזהמים מסוגים שונים, שמקורם בעיקר בתעשייה (האזרחית והביטחונית) ובחקלאות. באתרים רבים קיים זיהום מי תהום משמעותי שטרם טופל. הטכנולוגיות לטיפול במי תהום קיימות בישראל והן בחזית הטכנולוגיה העולמית. איחור ביישום הטכנולוגיות הקיימות גורם להמשך תנועה של כתמי הזיהום במי התהום, ויגרום בעתיד להמשך זיהום מקורות מים נקיים בהיקפים הדומים להיקף ההתפלה המתוכנן במדינת ישראל. הצעת חוק למניעת זיהום קרקע ושיקום קרקעות מזוהמות, אמורה להגן על הקרקעות בישראל לרבות מקורות המים, החי והצומח שבהן, ובכלל זה למנוע זיהום של קרקעות, לשקמן ולשמרן כמשאב לטובת הציבור, הדורות הבאים והסביבה, ולהגן על בריאות הציבור. מטרת הקרן לשיקום קרקעות שקיימת בחוק החדש היא לייצר מנגנון שיאפשר שיקום של קרקעות שזוהמו בעבר ושערכן הכלכלי נמוך מעלות השיקום.